<h1>דרשות מהר"ח או"ז סימן ל"ד</h1>
<h2>דף טו:</h2>
זבחי אלקים רוח נשברה וגו' [תהלים נ"א], אמרו רבותי' כל מי שדעתו שפלה מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן שנ' זבחי אלקי', זבח לא נאמר אלא זבחי, וכן כל הקרבנות בכלל זבח הן. לב נשבר ונדכה אלקי' לא תבזה וכל מי שהוא דכא לב הקב"ה אינו מבזהו ושוכן אצלו וזהו שאומ' בפסוק אחר [ישעיה נ"ז] אשכון את דכא, ומגביה את דכא אצלו לא נאמר אלא אשכון, כביכול שיורד ממעונה ושוכן אצלו וכן אתה מוצא וירד הש' על הר סיני [שמות י"ט] שלא הגביה ההר למעלה אלא היטה שמים ושמי שמים וירד (עליה) [עליו] לפי שהיה שפל רוח. מכאן סמכו לבקש מחילה ביום הכיפורי' איש מחבירו ואפי' הגדול מקטן כי ההוא דרב הוה גדול בדורו והלך לבקש מחילה מקצב אחד, פגע ביה רב כהנא א"ל להיכן, א"ל לבקש מחילה מקצב, א"ל אתה הולך להרוג נפש אחד מישראל שיכשל הקצב אם תבקש ממנו אעפ"כ הלך ובקש ממנו ומחל לו לאחר זמן הלך הקצב לקצב בשר ונשל הברזל מן העץ והרגו. לכן כל אדם יבקש מחילה מחבירו וכן המוחל לא יהא אכזרי מלמחול. א"ר יוסי סימן זה יהא בידך, אם אתה מוחל ומרחם יש לך מרחמים מן השמים, אבל המוציא שם רע על חבירו אין לו מחילה לעולם וחרם קדמונים הוא שלא להוציא שם רע על המתים.
